תורה תמימה על התורה, שמות כ״ב:ח׳

8

על כל דבר פשע. כל רבויא הוא, מלמד שהכפל נוהג בכל דבר, בין בדבר שיש בו רוח חיים בין בדבר שאין בו רוח חיים . ב"ק ס"ג א׳

9

על כל דבר פשע. אין לי אלא אם שלח ידו הוא, אמר לעבדו ולשלוחו מניין, ת"ל על כל דבר פשע . ב"מ מ"ב א׳

10

על שור וגו'. אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף לתשלומי כפל, דכתיב על כל דבר פשע – כל דבר פשיעה, א"כ למה נאמר שור או חמור, שדבר הכתוב בהוה . ב"ק נ"ד ב׳

11

על שור וגו׳. והא כיון דכפל נוהג בכל דבר כל הני פרטי למה לי, חד למעוטי קרקע וחד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות , שלמה – למעוטי דבר שאינו מסוים שאין הכפל נוהג בו . שם ס"ג א׳

12

על כל אבדה אשר יאמר. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, הטוען טענת גנב באבדה משלם תשלומי כפל, מאי טעמא, דכתיב על כל אבדה אשר יאמר . שם ק"ו ב׳

13

כי הוא זה. מכאן דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי . קדושין ס"ה ב׳ ברש"י

14

כי הוא זה. א"ר חייא בר יוסף, עירוב פרשיות כתוב כאן, וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב . ב"ק ק"ז א׳

15

כי הוא זה. מלמד דבעינן הודאה ממין הטענה . ב"מ ה׳ א׳

16

עד האלהים. מכאן דכל מקום שנאמר אלהים זו מדת הדין . ספרי ר"פ ואתחנן

17

עד האלהים וגו׳. תניא, מניין לדיין שלא יעמיד אצלו סניגורין, ת"ל עד האלהים יבא דבר שניהם מכילתא פרשה זו, כ"ג ז׳.

18

יבא דבר שניהם. תניא, כי יתן איש אל רעהו להוציא את הקטן שאין נתינתו כלום, ואין לי אלא כשנתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן, נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול מניין, ת"ל עד האלהים יבא דבר שניהם, עד שתהא נתינה ותביעה שוין כאחד . ב"ק ק"ו ב׳

19

אשר ירשיעון אלהים. אשר ירשיעון אלהים – פרט למרשיע את עצמו מכאן למודה בקנס שהוא פטור . ב"ק ס"ד ב׳

20

ישלם שנים לרעהו. לרעהו ולא להקדש, לרעהו ולא לעובד כוכבים . מכילתא